הרמב”ם פסק כשיטת רבא, שיש חיוב מהתורה רק על ארבעת המלאכות המוזכרות בפסוקים.

למד מכאן הרב צבי פסח פרנק שניתן יותר להקל בזריעה במכונה, מפני שהאדם לא זורע בדרך הרגילה, ולכן זה יצא מגדר אב.

כנגדו, החזון איש טען שהיות והאדם הוא זה שתכנן היטב את פעולת המכונה ולא שינה אותה באופן מהותי, עדיין היא מוגדרת כאב.

הירושלמי הביא שלדעת רשב”ג מותר לטעת אילנות סרק בשמיטה, והסביר הר”ש סירלאו שזה מפני שהאדם לא נהנה מפירותיהם.

אולם הרמב”ם פסק שאסור לטעת גם אילנות סרק בשמיטה, ולא קיבל את הירושלמי הזה להלכה.

ובכל זאת, הגמרא קובעת שבאילנות סרק, ובחלקי אילנות פרי שלא מיועדים לאכילה, אין קדושת שביעית.

הרב אוירבך קבע שאין בלולבים קדושת שביעית, היות ולא נוטעים אותם על דעת להשתמש בענפים, ולכן ניתן לזרוק אותם לאחר השימוש בסוכות