והנה ר”ע סובר דחייו קודמין מחמת הפ’ וחי כו’ אבל לא מצד הסברא
מ”מ דין של רבותינו בעלי התוספות אמת דא”צ להציל חבירו בדמו
כי ר”ע ס”ל הכי דחייו קודמין ובודאי הלכה כר”ע מחבירו.
עכ”פ גם הר”מ מוכרח להודות ד”ז כי הוא ש”ס מפורש…
וא”כ נראה בפשיטות דהר”מ סובר כן דבלא מעשה אינו מחייב למ”נ.
מנחת חינוך (רצ”ה-רצ”ו)