כתב הפמ"ג בריש סי' שכ"ח במש"ז: "אם יש אחד שודאי מסוכן עפ"י הרופאים וכדומה, וזה ספק,
ורפואה אחת אין מספקת לשניהם – הודאי דוחה הספק"עכ"ל,
ולכן צריכים בעיקר להתחשב עם גודל הסכנה ועם הסיכויים להצלה.
התחשבות ב"גיל" לא בא כלל בחשבון.
ועיין בסוף מס' הוריות במשנה ובגמ' סדר של עדיפות בענין הצלה משבי וכן לענין צדקה וכדומה?
אך חושבני שבזמננו קשה מאוד להתנהג לפי זה.

אולם להעביר מכשיר נשימה מחולה לאחר שהוא במצב יותר קשה
או שיש לשני יותר סיכויים להצלה – מסופקני מאד.
כי יתכן דחשיב כאילו הראשון כבר זכה במכשיר, והחולה עצמו ודאי פטור מליתן מכשיר שלו לאחר
אף אם השני יותר מסוכן.
וכן אם כבר התחיל הרופא להתעסק עם חולה מסוכן מסתבר דכמו שהעוסק במצוה פטור מן המצוה,
כך הוא פטור – ואולי אסור – מלהניח את הראשון ולהתעסק עם השני כששניהם בסכנה,
אף אם יש יותר סיכוי להציל את השני.
בנוגע למכשיר הנשמה חושבני שתלוי בשיקול דעת של הרופא
ואם עפ"י רוב זה כבר ללא תועלת מוטב להעביר את זה לשני.

אגיד לו נאמנה שאין אני קובע מסמרים בכל מה שכתבתי כי השאלות הן חמורות מאד,
ואינני יודע ראיות ברורות.

בברכת חג כשר ושמח וכל טוב סלה לו ולכל ביתו