תנו לנו אחת מכם – שרוצים לבא עליה באונס:

יטמאו כולם – דאין דוחין נפש מפני נפש. ורש"י פי' בפרק בן סורר ומורה
וא"ת מעשה דשבע בן בכרי הנה ראשו מושלך ארצה התם אי לא מסרוהו
היה נהרג בעיר כשיתפסנה יואב והוא והם נהרגים אבל אם היה הוא ניצול אף על פי שהם נהרגים
לא היו רשאין למוסרו כדי להציל עצמן, א"נ משום דמורד במלכות הוה, והכי מפרש לה בתוספתא.
ירושלמי תני סיעת בני אדם שמהלכין בדרך ופגעו בהם גוים ואמרו להם תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו
ואם לאו נהרג את כולכם אפילו כולם נהרגים אל ימסרו להם נפש אחת מישראל,
יחדו להם אחד כשבע בן בכרי מוסרים אותו ואל יהרגו
ואמר ריש לקיש והוא שחייב מיתה כשבע בן בכרי ור' יוחנן אמר אף על פי שאינו חייב מיתה,
ומייתי התם עובדא בחד דתבעיה מלכותא וערק לגביה דריב"ל ואקף מלכא מדינתא
ויהב להו והוה אליהו רגיל דמתגלי ליה ותו לא איתגלי ליה וצם כמה צומים ואתגלי ליה
וא"ל ולא למסורות אנא מתגלי וא"ל ולא משנה עשיתי וא"ל וזה משנת החסידים בתמיה.

רא"ש על מסכת תרומות, פרק ח משנה יב