אם את תחום הנורמות המוסריות 

נוטה ליבוביץ לתפוש על-פי המודל הקאנטיאני, 

הרי מערכת-הערכים הנתפשת על-ידו במושגים רמב”מיים. 

הטוב הוא תכלית כלשהי, ולעולם התכליות יש מבנה היררכי. 

ההכרעה לטובת הדת או המוסר היא בחירת התכלית העליונה

אשר כל יתר תכליותינו תהיינה כפופות לה. 

ההכרעה הדתית היא לטובת עבודת ה’, 

המהווה תכלית בפני עצמה, 

ובשום פנים לא אמצעי לתכלית אחרת. 

המכריע לטובת המוסר רואה את האדם כתכלית 

שלעולם לא תוכל להיות אמצעי בלבד. 

העימות העיקרי בין הדת להומניזם הוא במישור זה, 

שכן כאן מופיע הניגוד הרדיקלי בין דת למוסר 

וכאן מקום ההכרעה היסודית ביניהם. 

המעמד המוקנה לנורמות הדתיות (ההלכה) 

ולנורמות המוסר אינו אלא תוצאה של הכרעה זו.

מתוך דת ומוסר בהגותו של ישעיהו ליבוביץ\אליעזר גולדמן לקריאת המאמר המלא לחצו כאן