יקרתו הגיעני ונפשו היקרה בשאלתו נידון עיר א’ שהרופא כהן ומנימוסי המדינה שאין המתים נקברים עד אחר שבדקו הרופא ומעיד עליו שנתיאש אחר נפלו אם מותר לכהן לכנס אפי’ ליגע לבדוק כנ”ל וחפץ מעלתו להתיר ובנה יסודו על ב’ דברים (א’) אם הדור שלפנינו התירו הלנת מתי’ שהוא בעשה ול”ת והתירו משום ס’ נפשות ה”ה יש להתיר כאן (ב’) נתלה בשו”ת בית יעקב שפלפל אם להתיר לכהן ליכנס לחולה גוסס…
אבל האמת יורה דרכו כי זהו מקרה בעלמא ממקריים הרחוקים א’ לאלף שנים שיקום אחרי נפלו וביטול נשימתו וימסור לבקיאים ואפי’ מיעוטא דמיעוטא לא הוי, כמו חוני המעגל שישן שבעים שנה… ואינו נכנס בגדר חוששי’ למיעוט בפקוח נפש.
חתם סופר ב, שלח
מגן אברהם תקעו, ב
ציץ אליעזר ח"ח, סימן טו פרק ז אות א