קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק
אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו,
וזו היא הנקראת קדשה,
משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר +דברים כ”ג+ לא תהיה קדשה מבנות ישראל,
לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין
לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה.
השגת הראב”ד
א”א אין קדשה אלא מזומנת והיא המופקרת לכל אדם
אבל המייחדת עצמה לאיש אחד אין בה לא מלקות ולא איסור לאו
והיא הפילגש הכתובה,..
מ”מ אין איסור לאו אלא במזמנת עצמה לכל אדם, שאם כדבריו מפתה היאך משלם עליה ממון והלא לוקה עליה אלא ודאי משהוצרכה לפיתוי אינה קדשה.+
