"דאביי שמעיה לההוא גברא
דקאמר לההיא אתתא:
נקדים וניזיל באורחא.

אמר: איזיל אפרשינהו מאיסורא.

אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא.
כי הוו פרשי מהדדי שמעינהו דקא אמרי:

אורחין רחיקא וצוותין בסימא.

אמר אביי: אי מאן דסני לי הוה –
לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה.

אזל, תלא נפשיה בעיבורא דדשא, ומצטער.
אתא ההוא סבא, תנא ליה:

כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו"

סוכה נב ע"א

תרגום

אביי שמע אדם אחד שאמר לאישה אחת: נקדים ונלך בדרך.

אמר אביי: אלך להפריש אותם מהאיסור.

הלך אחריהם שלוש פרסאות באגם,

כשנפרדו זה מזה שמע שאמרו: הדרך רחוקה וחברתנו נעימה.

אמר אביי: אם היה זה מי ששנוא עליי, לא היה יכול להעמיד נפשו.

הלך נשען על בריח הדלת והיה מצטער.

בא ההוא סבא ושנה לו: כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו.