משנה.
ואלו הנהרגין: הרוצח, ואנשי עיר הנדחת. רוצח שהכה את רעהו באבן או בברזל,
וכבש עליו לתוך המים או לתוך האור ואינו יכול לעלות משם ומת – חייב. דחפו לתוך המים, או לתוך האור,
ויכול לעלות משם, ומת – פטור. שיסה בו את הכלב, שיסה בו את הנחש – פטור.
השיך בו את הנחש – רבי יהודה מחייב, וחכמים פוטרין.

גמרא.
וכבש עליו לתוך המים. רישא רבותא קא משמע לן וסיפא רבותא קא משמע לן. רישא רבותא קא משמע לן:
אף על גב דלאו איהו דחפו, כיון דאין יכול לעלות משם ומת – חייב. סיפא רבותא קא משמע לן:
אף על גב דדחפו, כיון דיכול לעלות משם ומת – פטור. כבש מנלן? אמר שמואל: דאמר קרא או באיבה,
לרבות את המצמצם. ההוא גברא דמצמצמא לחיותא דחבריה בשימשא, ומתה, רבינא מחייב,
רב אחא בר רב פטר. רבינא מחייב: קל וחומר, ומה רוצח שלא עשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון –
חייב בו את המצמצם, נזקין שעשה בהן שוגג כמזיד ואונס כרצון – אינו דין שחייב בהן את המצמצם?
רב אחא בר רב פוטר. אמר רב משרשיא: מאי טעמא דאבוה דאבא דפוטר –
אמר קרא מות יומת המכה רצח הוא, ברוצח הוא דחייב לן מצמצם, בנזקין – לא חייב לן מצמצם.

תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין דף עו