בשעת חירום, כמו בשעת מגֵפה, עלולה מערכת הבריאות להגיע חלילה למצב
שבו לא מתאפשר לה להעניק טיפול הולם לכלל החולים ואו־אז עולה הצורך להקצות
את האמצעים הרפואיים בצורה בררנית – גם כשמדובר בשאלות של חיים ומוות.
נייר עמדה זה קובע את העקרונות ההלכתיים המשמשים במצבים כאלה,
וגוזר מהם עקרונות אתיים ומוסריים רלבנטיים. מטבע הדברים, המסמך עוסק בעקרונות היסוד,
וכדי ליישמו בפועל יש צורך להתאים עקרונות אלו לכל סוגיה כשלעצמה
(מיטות בטיפול נמרץ, מכונות הנשמה וכל כיוצא בזה). יובהר כי שאלות אלו נידונו בעבר
בידי פוסקי ההלכה, ודברינו מבוססים על דבריהם, וכי מאידך־גיסא המקורות העוסקים
בניהול רפואה ציבורית דלים מאוד (שכן ההתמודדות עם מגפת הקורונה ממוקמת
בין התנהגות במצב של פיגוע המוני לבין זו שבמצבי שגרה). מבוכה מסוימת זו באה לידי ביטוי
בדברי אחד מגדולי פוסקי ההלכה בדור האחרון, הרב שלמה זלמן אויערבך:
“אגיד לו נאמנה שאין אני קובע מסמרים בכל מה שכתבתי,
כי השאלות הן חמורות מאד ואינני יודע ראיות ברורות”.

להמשך קריאה לחצו כאן