נתנה התורה רשות לרופא לרפאות.
ומצוה היא. ובכלל פיקוח נפש הוא.
ואם מונע עצמו, הרי זה שופך דמים,
ואפילו יש לו מי שירפאנו, שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות.
ומיהו לא יתעסק ברפואה אא”כ הוא בקי, ולא יהא שם גדול ממנו,
שאם לא כן, הרי זה שופך דמים.
(שולחן ערוך יורה דעה הלכות ביקור חולים ורפואה ונוטה למות וגוסס סימן שלו סעיף א )
