ושמעתי מהגרש"ז אויערבך זצ"ל דיש לומר דהיכי שהרודף (המחלה) כבר נמצא בגוף האדם, הרי זה בכלל פיקוח נפש, אולם לא מיקרי רודף אלא אם כן מצבו של החולה הולך ורע, מה שאין כן אם אין שינוי, כי אז נעשה כאילו פסקה הרדיפה לאותה השבת, ואסור לחלל שבת, אם יודעים ברור שאפשר לדחות את הטיפול למחר בלי שום נזק, עכ"ד… ועוד, דכל דבר שהעולם נוהגים לעשות כן ולא לחוש, מותר אדם לסמוך על "שומר פתאים ה'", כי מה שקצרה יד האדם לדעת ולהיזהר ממנו, הקב"ה שומר עליו, ממילא דבר שהעולם חוששין לו משום סכנה, הרי הוא בגדר סכנה, וכן גם דעת הגרש"ז זצ"ל.
הרב ש"ז אוירבך, שמירת שבת כהלכתה פרק לב, הערה ב
מגן אברהם תקעו, ב
ציץ אליעזר ח"ח, סימן טו פרק ז אות א