הרבה האריכו בעניין הצלת חיי שעה של שני אנשים כנגד חיי עולם של א’, והדבר תלוי בעיקר חידושו של ר’ עקיבא במחלוקתו עם בן פטורא, ודנו הפוסקים מה הדין כשהמים הינם של אדם שלישי אם חייב להציל את שניהם בחיי שעה או אחד מהם בחיי עולם.
אך כל זה דווקא כשיכול להציל את שניהם, אך אם יכול להציל רק אחד ודאי יש להעדיף חיי עולם יותר מחיי שעה.
ובע”ז כז: אמר רבא א”ר יוחנן ואמרי לה אמר רב חסדא אמר ר’ יוחנן ספק חי ספק מת אין מתרפאין מהן ודאי מת מתרפאין מהן מת האיכא חיי שעה לחיי שעה לא חיישינן ומנא תימרא דלחיי שעה לא חיישינן דכתיב אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם והאיכא חיי שעה אלא לאו לחיי שעה לא חיישינן.
מכאן אנו רואים שאין חובה להשתדל בהצלת חיי שעה, כשעומד בפנינו שיקול של הצלת חיי עולם. [אף ששם מדובר על חיי שעה של אותו אדם עצמו, נראה לדמות זאת גם לחיי שעה של אדם אחר]