בגמ’ בפסחים כה: מאי חזית נקבע שאסור לרצח כדי להציל את חייך – בגלל הסברא של דמך אינו אדום יותר משל חברך (וכ”ה בסנהדרין עד. וביומא פב:)
הרי שאין היתר של רציחה אפי’ במקום של פקוח נפש.
מצאנו בגמ’ בב”מ סב ע”א שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים אם שותין שניהם מתים ואם שותה אחד מהן מגיע לישוב דרש בן פטורא מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו עד שבא רבי עקיבא ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמים לחיי חבירך.