החלק הראשון של המחקר הנוכחי בדק עד כמה גברים ונשים נמשכים באמת זה לזה במערכת יחסים ידידותית. 88 זוגות ידידים השתתפו במחקר (כולם סטודנטים). הם נשאלו שאלות שונות לגבי המשיכה לידיד או הידידה וכמו כן התבקשו להעריך, עד כמה הם חושבים שהידיד או הידידה נמשכים אליהם. התוצאות הראו שכצפוי, גברים נמשכים יותר מהנשים לבן המין הנגדי, וכמו כן גברים מעריכים שהנשים נמשכות אליהם יותר ממה שהן באמת נמשכות אליהם בפועל, ויותר מממה שהם סבורים שהיא נמשכת אליהם. התוצאה האחרונה צפויה בהיבט האבולוציוני של הערכת יתר שיש לגברים לגבי כוונות הנשים. עדיף לגבר לחשוב שאישה נמשכת אליו כשהיא לא, מאשר לא לחשוב שהיא נמשכת אליו בעוד היא כן, וכך הגבר מפספס הזדמנות רבייתית. יותר מזה, המשיכה של הגברים וגם הרצון שלהם לצאת לדייט עם הידידה לא השתנו כתלות באם הידידה הייתה במערכת יחסים עם גבר אחר. הנשים לעומת זאת נמשכו פחות לידיד והביעו פחות עניין בדייט עימו אם ידעו שהוא נמצא במערכת יחסים. החלק השני של המחקר בדק האם יש הבדלים בהעדפות בגילאים שונים. לשם כך השוו מדגם של סטודנטים בגיל ממוצע 19.5 (טווח 18-23), למדגם של אנשים מבוגרים יותר בגיל ממוצע 37 (טווח 27-52). הממצאים העיקריים היו שהמבוגרים הביעו כצפוי פחות משיכה לידידים בני המין השני, בהשוואה לצעירים, אבל ההבדלים הללו נמחקו כשמדובר היה ברווקים. כלומר, אנשים בלי בני זוג רואים בידיד פוטנציאל גדול יותר לבן או בת זוג, בהשוואה לכאלו שנמצאים במערכת יחסים וגברים רווקים הביעו עניין גבוה יותר מאשר הנשים. אז מה כל זה אומר לגבי ידידות בין גברים ונשים? הממצאים לא שוללים ידידות כזו בכל מצב, ונראה שעם הגיל וכשהצדדים נמצאים במערכת יחסים זוגית, הסיכויים לידידות אפלטונית אמיתית גוברים.

(הערה: הרבה קטעים מהמאמר המקורי צונזרו מכיוון שהיו בשפה מלוכלכת, שמנו רק את הקטעים החשובים מהמאמר. המחקר נעשה באמריקה)