התורה מזכירה ארבעה איסורי מלאכה בשמיטה: זריעה, זמירה, קצירה ובצירה. לצג זה היא מזכירה את החובה שהארץ תשבות (מצווה חיובית)

חז”ל מלמדים שלא כל מה שמוזכר בתורה נאסר לגמרי. זריעה נאסרה לגמרי, אולם לגבי קצירה אין איסור מוחלט. נחלקו הפרשנים האם מותר לקצור בכמות קטנה יותר או לשנות את צורת הקטיף.

קיימות שתי אפשרויות כיצד להבין את ההפקר בשמיטה, האם זו חובה על החקלאי להפקיר ולכן במקרה שלא הפקיר אסור לאחרים לקחת מהפירות, או שההפקר מתרחש מעצמו בגלל גזירת הקב”ה ובכל מקרה אפשר לקחתם?

גם לגבי אכילת הפירות יש לנו מצווה מיוחדת שנקראת ביעור, ולכן יש מועד מסוים בו צריך לבער את הפירות מהעולם.