לאור המצווה של הקרקע לשבות לפי חלק מהפוסקים, קבע הרב אוירבך שאדם שגר בבניין ויש להם גינה משותפת, ושאר הדיירים לא מוכנים לשמור את השמיטה, עליו להפקיר את חלקו בגינה, ורק לאחר השמיטה יוכל לזכות בה מחדש. כך גם יפקיר את חלקו בגינה אם משכיר את הבית עם הגינה לאחר, והוא לא רוצה להפקיר אותה.

דין דומה מצאנו לגבי מי שרוצה להינצל מכך שבהמתו תעבוד בשבת.

נחלקו המנחת חינוך והרב אוירבך האם כאשר אדם זורע לפני השמיטה והצמח משריש בשמיטה עצמה, הוא עובר על העשה של ושבתה הארץ.

המנחת חינוך סבר שכאשר הצמח משריש בארץ בזמן השמיטה, היא מפרה את העשה של השביתה. אולם הרב אוירבך כתב שכאן כולם יאסרו, מפני שההשרשה היא תוצאה של מעשי האדם.