חייך קודמים או סומקא דדמך? | עמוד דיון
Synopsis
חייך קודמים או סומקא דדמך?
האם חייב אדם להקריב את חייו למען הצלת חיי זולתו?
איסור רציחה גם בפקוח נפש
בגמ’ בפסחים כה: מאי חזית נקבע שאסור לרצח כדי להציל את חייך – בגלל הסברא של דמך אינו אדום יותר משל חברך (וכ”ה בסנהדרין עד. וביומא פב:)
הרי שאין היתר של רציחה אפי’ במקום של פקוח נפש.
חייך קודמים
מצאנו בגמ’ בב”מ סב ע”א שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים אם שותין שניהם מתים ואם שותה אחד מהן מגיע לישוב דרש בן פטורא מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו עד שבא רבי עקיבא ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמים לחיי חבירך.
Summary
The Discussion
האמנם סתירה ?
לכאורה יש כאן סתירה בין שתי העקרונות : האם ניתן להעדיף את חיי על חיי חברי ?
שהרי לפי סברת מאי חזית התשובה היא שלילית
ולעומת זאת ב שניים שהיו מהלכין – נקבע שחייך קודמים לחי חברי
סוגיית חייך קודמים – סותרת את שיטת הרמב”ם?
האם סוגיית חייך קודמים סותרת את שיטת הרמב”ם?
המנחת חינוך סבור שמהסוגיה הזו אפשר להוכיח כנגד שיטת הרמב”ם, ולכן המנחת חינוך קבע שהוא לא יכול לחלוק על העיקרון שעולה משם.
-
x
צריך להציל את השני כשלא פשע
במקרה של המים יש פשיעה של השני, מפני שיצא למדבר בלי אספקה, אבל התינוק פסיבי לגמרי.
יש מחלוקת ראשונים בשאלה האם אדם יחטוא כדי שחברו יינצל. תוספות אומרים שאפשר לעשות את זה רק כדי לבצע מצווה גדולה, ולכן אולי במקרה כזה האדם לא יצטרך למסור נפשו כדי להציל את חברו, שהרי הוא פשע. אבל אצל תינוק שהוא פסיבי, מסתבר שאולי אין להרוג אותו, אלא לקיים את המצווה הגדולה.
-
x
החלטה של רגע או לאורך זמן
במקרה של ר’ עקיבא האדם צריך להחליט באופן אקטיבי אם להציל את חברו או לא, לעומת המקרה של התינוק, שם יש החלטה של רגע האם להציל או לא.
-
x
יש הבדל בין המקרים. כאשר ברור ששניים ימותו (כמו אצל ר’ עקיבא), אז ברור שעדיף שאחד יחיה, אבל אם רק אחד ימות ואחד יחיה, אולי לא צריך למסור נפשו ואז החשבון אחר.
-
x
לפי סברה זו הדין יתהפך
אבל אז היה צריך להיות הפוך! לפי שיטת הרמב”ם אם אפילו במקרה של החלטה ברגע אסור להרוג את התינוק, אז ברור שבמקרה של בבא מציעא האדם יצטרך להחליט לא לגרום מוות לחבר.
האם יש נפקא מינה בחילוק שערכת בין סוגיית מאי חזית לסוגיית חייך קודמים
לגבי הדילמה שבה אנו עוסקים של תעדוף חולים במכונות ההנשמה ?
-
x
לכאורה הדין של “חייך קודמים” נאמר כאשר, ורק לאחד מההולכים בדרך יש את המים. אבל אילו היה מדובר באדם שלישי שהוא בעל המים (למשל שיש לו 2 מימיות, אחת לעצמו ועוד אחת לאדם נוסף), לכאורה חוזרים לעמדת בן פטורא שכן דרשת ר”ע ש”חייך קודמים” לא רלוונטית כאן.
כלומר: האם נאמר שצריך שהוא יחלק את המים בין שני האחרים – למרות ששניהם ימותו! (לכאורה שיטת בן פטורא) או שגם כאן עדיף להציל אדם אחד (ואם כן כיצד יבחר?).
המקרה של מכונות ההנשמה הוא דומה למצב כזה, מפני שאצלנו הרופא צריך לבחור את מי להציל כאשר לא ניתן להציל את שניהם.
-
x
נדמה לי שיש דיון (אינני זוכר אם בראשונים או רק באחרונים) לגבי מקרה של אדם שלישי בסוגיית חייך קודמים ושיש גם מי שטוען שגם כאשר המים בידי מי שאיננו זקוק להם – תדחה דעתו של בן פטורא וגם כאן הוא צריך לבחור (על ידי גורל?!) בין שניהם – שכן אין הגיון בכך ששניהם ימותו .
האם מישהו כאן מכיר את המחלוקת הזו?
-
x
בשיעורי ר’ דוד פוברסקי (כתובות ג, ב, אות רנד) קיבל את החילוק של ר’ חיים מבריסק, וכתב שר’ עקיבא סבור שכאשר לא עומד לפני האדם הצורך להציל את חיי חברו, חוזר הדין של בן פטורא ולכן אין עדיפות להציל אדם אחד על חשבון השני.
והעיר שם שלדעת החזון איש ר’ עקיבא בא לחדש שחיי עולם של אדם אחד עדיפים על חיי שעה של אחר, ולכן במקרה כזה עדיף להציל אחד מהם לחיי עולם ולא את שניהם לחיי שעה.
הצעת חילוק נוספת
אני רוצה להציע בשם ר’ חיים מבריסק חילוק אחר.
אלו שתי סוגיות שונות:
סוגיית ייהרג ואל יעבור – מדברת על רצח. בכך, אפילו אם אתה פסיבי, צריך למות ולא להרוג אחר (כרמב”ם). סוגיית שנים שהולכים במדבר – מדברת על הצלת נפשות (“לא תעמוד על דם רעך”) ולא רוצחים שם אף אחד – בכך פוסק ר”ע, שחייך קודמין לחיי חבירך, ואינך צריך למסור נפשך, כדי להציל את חבירך.
החלוקה של ר’ חיים היא חשובה ויסודית, וצריך לבחון דברים על פיה. לכן גם בנושא הרכב צריך להתלבט האם המקרה שלנו דומה להצלת נפשות או לרצח.
גלעד סממה וגם ישראל שלזינגר קבעו שאין סתירה בין הסוגיות. בגמרא בפסחים האדם נדרש באופן אקטיבי להרוג את חברו ולכן זה אסור, ואילו בגמרא בבבא מציעא הוא רק נמנע מלתת לו את המים, כלומר לא הורג בידיים, ולכן זה לא נאסר.
גלעד סממה וישראל שלזינגר
גלעד סממה וגם ישראל שלזינגר קבעו שאין סתירה בין הסוגיות. בגמרא בפסחים האדם נדרש באופן אקטיבי להרוג את חברו ולכן זה אסור, ואילו בגמרא בבבא מציעא הוא רק נמנע מלתת לו את המים, כלומר לא הורג בידיים, ולכן זה לא נאסר.